הוצאתי את העוגה מהמקרר וזילפתי עליה בגדול את המספר 3. אני גרועה בזילוף. אני אף פעם לא מצליחה לשמור על קו רצוף של קצפת. מתישהו תמיד קופצת לי איזו בועת אוויר שמחייבת ללחוץ קצת יותר חזק ואז מתפוצצת ויוצרת הר בדיוק באמצע הפס.
"אם אני אצטרך להיכנס למטבח הזה עוד פעם אחת זה יהיה כדי לשרוף אותו!" איימתי על האיש אחרי יום נוסף עמוס בישולים וגיחות של הילדות למקרר בין לבין. "אמא, אז תלמדי אותי להכין דברים, ואני אכין ארוחת ערב!" התערבה הגדולה וניסתה לסייע.
-. ומה בשבילך? -. וואו, טוב, רגע. אה, אני מתנצלת. באמת. סליחה, נהייתי מהמעצבנים האלה. אני ממש מתביישת. -. אין בעיה, מה תרצי? -. איזה ירקות יש באנטי פסטי שלכם? -. קישואים, בצל, גמבה, חצ -. אה! גמבה! לא, אני לא יכולה. אוקי. אז, אה… אפשר את המרק בטטה רק בלי השמנת? -. לא, אני מצטער, זה מגיע ככה.
“אבל אמא, את מכינה לי שניצלים? ואת המרק ירקות שלך!". החיילת שעמדה לפני בתור לטלפון הציבורי כבר עמדה לסיים את השיחה עם הבית כשנזכרה ברגע האחרון לבקש פינוק אחד חשוב לחיילת הגיבורה שנמצאת כבר חמישה ימים שלמים בטירונות רחוק מהבית, את האוכל של אמא שלה.
