למה היא נכנסה והוא נשאר כאן?
אולי הוא מחכה לעוד מישהו והיא כבר צריכה להיכנס לאחות.
אבל למה הוא לא מלווה אותה? שייכנס איתה ויידאג לאחרים אחר כך. למה הוא מחכה?
אני לא יודע, מאמי, מה זה משנה? איך את מרגישה?
אני בסדר. זה מוזר. אני מרגישה ציר אבל הוא לא כואב.
טוב, תיכף תורנו.
תסתכל עליו, לא נראה שהוא לחוץ מידי להיכנס אליה.
לכי תדעי למה הוא נשאר פה, אולי הוא לא רוצה להיות בלידה.
איזה מן דבר זה לא להיות בלידה של הילד שלך? אידיוט!
טוב, מאמי, מה את כועסת? אנחנו לא יודעים אם הוא האבא בכלל. מה זה? יש לך ציר?
כן. פפפפפפפפ. רגע.
הפקידה סימנה לנו לבוא, את יכולה ללכת עד אליה?
פפפפפפפ.
אוקי, תנשמי, היא תחכה. רוצה להישען עלי?
לא. זה בסדר, אני כבר בסדר. בוא נלך אליה. אבל אני לא יושבת.
טפסים
אוקי, אני חושבת שעברנו על הכל. הנה, קחי את הטפסים, את יכולה עכשיו לעבור דרך דלתות הזכוכית אל האחות. אתה תישאר כאן.
מה זאת אומרת? הוא לא נכנס איתי?
לא כרגע. את יכולה להמשיך אל האחות והוא יחכה פה בחוץ.
אבל אני רוצה שהוא ייכנס איתי. הוא צריך להיות איתי בלידה.
הכל בסדר, גברת, מחכים לך בפנים. הוא יהיה בסדר כאן.
אבל מתי הוא יכול להיכנס? למה הוא לא נכנס איתי?
הנה, אדוני, אתה יכול לחכות לה שם על אחת מהכורסאות בפינת ההמתנה שלנו.
החלפנו מבטים. הגבר ההוא יושב שם.
תיכנסי, מאמי, זה בסדר.
אבל אני לא רוצה בלעדיך. אתה חייב להיות איתי בלידה.
אני אהיה, היא אמרה לא כרגע. אולי את רק נבדקת ואז אנחנו ממשיכים ביחד לחדר לידה.
אבל מה עם בעלי? התעקשתי ופניתי שוב אל הפקידה.
יקראו לו אחר כך אם תרצי.
מי יקרא לו? אני רוצה עכשיו.
כבר ידענו שאין מה לריב עם פקידי שירות אמריקאים. במקרה הרע זה יכול להיות לא חוקי ואת עלולה למצוא את עצמך בתחנת המשטרה, במקרה הטוב תמצאי את עצמך מדברת, משכנעת או צועקת במשך רבע שעה כשהם מחייכים אלייך בנימוס והתוצאה הסופית תישאר בדיוק כמו ההנחייה הראשונה שלהם.
טוב, עוד רגע יהיה לי עוד ציר, אני אגיד לאחות שאני חייבת אותך.
בסדר, מאמי, אל תדאגי, העיקר שיעבור בשלום.
פרוטוקול
שלום גברת, מה שלומך?
אני בסדר, למה לא הרשו לבעלי להיכנס איתי?
בואי קודם נעבור על התיק שלך. מה מצבך עכשיו? יש לך צירים סדירים?
כן, כל שבע דקות בערך.
יופי. זה הריון שלישי?
כן, אבל את יכולה שניה לקרוא לבעלי?
כמה לידות היו?
שתיים. אבל,
לידות ואגינליות?
אחת קיסרית והשניה ואגינלית. אני רוצה שגם זאת תהיה ואגינאלית. בעלי רופא, הוא יכול
מתי התחילו הצירים?
לפני שעתיים בערך.
יופי, בואי תורידי את המכנסיים ותשכבי כאן, אני אעשה לך בדיקה.
רגע, אבל מה עם בעלי? שאלתי תוך כדי שהתפשטתי והאחות המשיכה בשאלות.
מהלך ההריון היה תקין?
כן.
את לוקחת תרופות באופן קבוע?
כן. B-12.
את שותה אלכוהול?
לא.
צורכת סמים?
לא.
האם תרצו לימול את הילד לפני השחרור מבית החולים?
לימול? זאת בת! כתוב לך שם משהו על זה שזה בן?
אני רואה שאת בציר עכשיו, אז בואי נבדוק אותך מיד אחרי, כדי לא להכאיב לך. זה יהיה קצת קר.
היה כתוב לך שם שהעובר זה בן?
לא, גברת, זה חלק מהפרוטוקול לשאול את השאלות האלה. עכשיו תרפי.
מתי בעלי ייכנס? יש עוד טפסים שהוא צריך למלא? כי חשבתי שכבר סידרנו את הכל אצל המזכירה.
יופי! את בפתיחה של 6 ס"מ, תיכף תעברי מפה לחדר לידה. יש לנו רק עוד כמה שאלות לתיק ותוכלי להמשיך.
אני רוצה את בעלי. אני לא הולכת לחדר לידה בלי בעלי.
חשוב לי להגיד לך שאת במקום בטוח ואת יכולה לענות לי בכנות. האחות קיבלה ארשת פנים רצינית אפילו יותר מזאת שהיתה לה קודם. מישהו ליווה אותך לכאן?
כן! בעלי! הוא יכול להיכנס כבר?
האם מישהו פוגע בך? גורם לך לעשות משהו בניגוד לרצונך?
לא! (טוב, את קצת גורמת לי לעשות משהו בניגוד לרצוני, מילמלתי לעצמי בעברית).
סליחה?
לא! לא!
אם בעלך ייכנס לכאן להיות איתך, האם יש משהו שאת לא רוצה שנגיד לידו?
מה זאת אומרת? ברור שלא!
בסדר גמור. תביני, אלה שאלות שאנחנו מחוייבים לשאול כדי לשמור על בטחונך ולסייע לך במקרה שאת צריכה עזרה.
הסתכלתי עליה וכל סרטי האימה האמריקאיים על נערות שנחטפות מהבתים שלהן, נאנסות ונמכרות לגברים דוחים עם כרסים שעירות, רצו לי בראש. הציר הבא כבר הכאיב לי.
הנהנתי בשקט ואמרתי "אני בסדר. אני בסדר גמור. בעלי יכול להיכנס".
הוא לא נכנס
כמה דקות מאוחר יותר, בעודי מובלת בכיסא גלגלים לחדר הלידה ולא מפסיקה ללטף את העוברית שלי דרך הבטן המתוחה, ראיתי את האיש צועד לעברי מחייך במסדרון.
אתה לא מאמין למה לא נתנו לך להיכנס איתי, ניצלתי את העברית שלי כדי לפרוק עליו את מה שהאחות שדוחפת את כיסא הגלגלים שלי שאלה.
מדינה משוגעת, הוא ענה. מפחיד.
מאוד. מאוד, מאוד! אני שמחה שנתנו לך להיכנס. פפפפפפ.
תנשמי. לא הייתי נותן לך ללדת לבד.
פפפפפפ. מה עם ההוא?
מי?
ההוא על הכורסאות. ממקודם.
הצירים מתגברים?
כן. מה איתו?
עם מי?
עם ההוא שחיכה שם לפנינו. בחוץ.
אה. הוא לא נכנס.
12 תגובות
סגנון הכתיבה סוחף כתמיד. תודה רבה על עוד קטע קריאה משובח לשבת.
תודה רבה יוב!
טקסט מצוין, מעורר הרבה מחשבה.
תודה טלי! ❤️
יופי של טקסט מיה. מוזר, וכנראה מקומם, אבל אני לא זוכרת שנתקלתי בשאלות האלה בחדרי לידה בישראל..
לא, בישראל לא שואלים שאלות כאלה, אבל לאחרונה תהיתי אם לא כדאי שיתחילו לשאול גם כאן. ולא רק בסיטואציות של לידה.
סיפור בול בפוני. האמת שתלוי כנראה איפה, אבל בהדסה עין כרם שאלו אותי שאלות, יש לי חברה מיילדת- ואין להם פרוטוקול כמו בארהב, אבל היא תמיד מבקשת איזה משימה מהבעל- מים או טופס או משהו ושואלת את היולדת את השאלות, סופר חשוב והאמת שהיא מנסה להוביל מהלך לתשאול מסודר:)
וואו! באמת? שתי הלידות הראשונות שלי היו בהדסה ולא כללו את החלק הזה. אבל אולי בגלל שהאיש היה שם פרסונל באותה תקופה והכירו אותו. עם השנים והחדשות אני רק מבינה כמה זה חשוב ורלוונטי לכולן….
כמו תמיד סיפור מצויין שכתוב היטב!
בהחלט מעורר מחשבה…
תודה נגה! זה כנראה לא משהו שחושבים עליו עד שנמצאים בסיטואציה. אני שמחה שאני הייתי בצד שלא שיער שיש צורך כזה, אבל עכשיו זה נשמע לי קצת פחות הזוי ממה שזה היה בזמן אמת.
סוף מפתיע.
שאלות חשובות, כנראה הם לומדים שם מהנסיון.. הייתי שמחה לראות את הפרק הבא 🤔
הם כנראה יודעים טוב מאוד למה יש להם את הפרוטוקול הזה. והנה, אני מגלה שגם פה בארץ יש מיילדות שמנסות לקדם את זה. עצוב אבל חשוב.