Maya Hirsch THE STORYTELLHER Blog Mom's cooking מיה הירש

אוכל של אמא

“אבל אמא, את מכינה לי שניצלים? ואת המרק ירקות שלך!".

החיילת שעמדה לפני בתור לטלפון הציבורי כבר עמדה לסיים את השיחה עם הבית כשנזכרה ברגע האחרון לבקש פינוק אחד חשוב לחיילת הגיבורה שנמצאת כבר חמישה ימים שלמים בטירונות רחוק מהבית, את האוכל של אמא שלה.

אני כבר לא חיילת הרבה מאוד שנים אבל אני עדיין נזכרת בערב ההוא בכל פעם שנוחתת עלי הרוח ואני נכנסת למטבח חדורת מטרה ליצור גם לבנות שלי את המנה ההיא שתיחרט בליבן כמנת הפינוק שרק אמא יודעת להכין.

כילדה בעצמי לא היה לנו את המונח הזה "אוכל של אמא" בבית. אמא שלי מעולם לא אהבה לבשל. סבתא שלי בישלה המון, אבל אמא שלי לא. אז כשגדלנו אכלנו בעיקר אוכל שבישלה העוזרת, והיו תקופות שגם היתה מגיעה מבשלת פעמיים בשבוע במיוחד בשביל זה.

דייסת קוואקר

תמיד קינאתי בחברות שלי שהכי אהבו את "האוכל של אמא". הרי רק הכינוי הזה גורם לריריות הטעם בפה להתעורר ולדמיין אוכל חם, מפנק, בדרך כלל עתיר שומן שמשמח את הגוף מבפנים.

אז לנו היתה דייסת קוואקר מתוקה שאכלנו מידי חורף לארוחת ערב, או ממליגה עשירה בגבינות מלוחות עם בצל קצוץ בשמן זית בצד, וכמובן את לביבות הגבינה שעד היום אנחנו מבקשים שתכין (שעברו הפחתת שמן בטיגון אצלי במטבח והיום גם הילדות כבר יודעות להכין אותן). אבל לפחות בעיני, אף אחת מהמנות האלו הן לא משהו להתגעגע אליו מרחוק, לבקש במייל מקוסטה ריקה, שבוע לפני החזרה מהטיול הגדול, או לספר עליו לחבר'ה בלילות ארוכים במילואים. זה עדיין לא הדבר הזה שאני מחפשת כל כך, "אוכל של אמא".

כשנולדו הילדות היה לי מאוד חשוב ליצור להן את אותו הטעם של "אוכל של אמא". והמטבח פה באמת פעיל הרבה יותר מהממוצע בבתים אחרים. כי זאת צמחונית, וזאת אוכלת רק אוכל נקי וירקות טריים ולא מבושלים, וזאת היתה יותר מידי שנים בצהרון אז אוכלת רק אוכל מגעיל, או שניצל… ויש את המנות שהאיש ואני אוהבים ורוצים לאכול. בקיצור, לא הצלחתי להתפקס על התפריט הזה שיהיה "האוכל של אמא" שהיא אני. 

"אוכל של אמא"

בשנה האחרונה, עם השינוי בתזונה שלי, שמחזיר אותי למטבח עוד הרבה יותר ממה שהייתי רוצה, שמתי לב שגם אצלנו התבסס המונח "אוכל של אמא"! רק בכיוון הפוך לגמרי… אוכל של אמא זה אוכל שאסור לגעת בו! שמיועד רק לאמא! כי אמא טרחה ובישלה ודייקה והחסירה המון דברים שאסור לה אבל השקיעה מלא בדברים אחרים כדי שייצא לה טעים ואסור שהוא ייגמר מהר מידי ויישלח אותה שוב לסבב כזה במטבח. אז עם כל המאמץ שלי בכמעט 12 השנים האחרונות, אצלנו בבית, "אוכל של אמא" הוא מחוץ להישג ידן של הילדות!

אחד הטריקים הכי פשוטים שלי לייצר מנה שהיא "אוכל של אמא" זה להוסיף קוקוס לתבשיל (לא משנה באיזה מצב צבירה – פתיתים, נוזל, קרם), כל עוד קוקוס הוא אחד המרכיבים, אני יכולה להישאר רגועה, כי אין מי שיאיים על האוכל של אמא…

אז הנה אחד מהמתכונים האחרונים שפיתחתי במטבח. מעט עבודה, אחלה טעמים, הילדות לא נוגעות. מנה מושלמת!

THE STORYTELLHER | Blog | מיה הירש | אוכל של אמא

פרגיות עם פטריות ואפונת שלג בקרם קוקוס

1 קילו פרגיות חתוכות לרצועות (אפשר לבקש מהקצב)

2 בצלים גדולים

3 שיני שום כתושות

2 סלסילות פטריות (אני אוהבת לערבב שני צבעים של פטריות שמפניון, אבל כל פטריה תלך כאן)

סלסילת אפונת שלג

250 מ״ל נוזל קוקוס (אפשר גם קרם קוקוס למרקם יותר סמיך)

חצי כפית קינמון

רבע כפית כמון

מלח אטלנטי

פלפל שחור (אני לא מוסיפה, אבל זה יכול להתאים)

שמן זית לטיגון

חוצים את הבצלים ופורסים לחצאי עיגולים. 

מחממים מעט שמן זית במחבת עמוק/סיר נמוך/ווק (עדיף כמה שיותר שטוח, אבל שיכיל את כל כמות הבשר והרוטב) ומטגנים את הבצל עד שיזהיב מעט. 

מוסיפים את שיני השום הכתושות ומטגנים עד כשתי דקות. 

במקביל לטיגון פורסים את הפטריות לפרוסות דקות אבל לא דקות מידי כדי שלא יתפוררו ועדיין יהיה נעים לנגוס בבשר שלהן. 

מוסיפים את הפטריות לבצל והשום וממשיכים לטגן עד שכל הפטריות מגירות את הנוזלים שלהן ומשנות את צבען. 

מכניסים את רצועות הפרגיות לסיר ומקפיצים (מומלץ לערבב מידי פעם) במשך כמה דקות עד שכל הפרגיות הופכות לבנות. 

מתבלים, מערבבים וממשיכים לטגן עוד כמה דקות. 

מוסיפים את נוזל הקוקוס, מערבבים היטב עם כל הרכיבים שבסיר. כשהנוזל מגיע לרתיחה, מנמיכים את האש ונותנים לו להצטמצם ולהסמיך עד לרמה שאתם אוהבים. 

לטעום ולתקן תיבול. 

בזמן שהבשר מתבשל בקוקוס, שוטפים את האפונה, קוטמים את הראש שלה ומקלפים את עמוד השדרה. זה לא הכרחי, זה פשוט יותר נעים לאכול בלי שיתקעו לך סיבים בין השיניים בכל ביס. 

מוסיפים את האפונה לסיר לכמה דקות אחרונות של בישול (אנחנו לא רוצים שהיא תהפוך לספוגית) ומגישים. 

הולך מצוין עם אורז לבן או קינואה. 

ממליצה לקרוא גם

THE STORYTELLHER | מיה הירש | סיפורים | משאירה מילים

משאירה מילים

היא סיימה את השיחה ומיהרה לכתוב ביומן: חזרה שבועית, בלי תאריך סיום, יום שלישי בשעה 14:30, "יאיר בשיעור פסנתר. הרב קוק 13/3", יומן משפחתי. בשנה האחרונה היא מקפידה להכניס גם את הפעילויות של הילדים ליומן המשותף שלה ושל יואב. לא כי היא מצפה שהוא ייקח חלק במערך ההיסעים המשפחתי, אלא רק כדי שיידע איפה הם, אם משהו יקרה.

THE STORYTELLHER | מיה הירש | סיפור | שמחה אומרת

שמחה אומרת

הן נפגשות בכל ראשון וחמישי בבוקר. ארבע שכנות, חברות. שותות קפה ביחד בחצר. שמחה אומרת שזאת הדרך הכי טובה לפתוח ולסגור את השבוע.
פעם שמחה היתה מכינה את הקפה לכולן. אמריקנו קר (גם בחורף) לירדנה, נס עם הרבה חלב בספל זכוכית לדליה, ושחור עם הל כמו ששלום אוהב, לעדינה. לעצמה, שמחה מכינה הפוך במכונה שקנה לה הבן ומרגישה באמריקה.

THE STORYTELLHER | מיה הירש | בלוג | סוף העולם

סוף העולם

"אם את לא מאמינה לי, תלכי לראות בעצמך!"
"איך לראות? אם אין שם כלום, מה אני אראה?"
"אל תלכי עד הסוף, כי אם תגיעי לסוף הצוק את תפלי לתוך כדור הארץ, אבל את יכולה לראות את הלאבה שמתפרצת ממנו".
"לאבה? לא אמרת לי כלום על לאבה!"
"טוב, כי רק פעם בשנה רואים אותה"
"מה? היא מתפרצת פעם בשנה?"
"כן"
"כל שנה?"
"כן!"
"איך יכול להיות שהרחוב לא נשרף?"

24 תגובות

  1. כתוב נהדר. כל נושא "אוכל של אמא" ובכלל טעמים של בית הוא כזה נושא רגשי… אהבתי את הטרמינולוגיה שלך של אוכל "ששייך לאמא" ומבטיחה לנסות את המתכון

      1. איזה כיף לקרוא ממש הזדהיתי עם החוויה שלך ,גם אמא שלי לא ממש בישלה "אוכל של אמא". והעניין שגם אני לא,בנתיים.
        בהחלט הולכת לנסות את המתכון שלך.

        1. איזה כיף לי! האיש טוען שהטעם של אוכל של אמא מגיע רק בזכרונות, ושאין לנו מה לחפש אותו כבר עכשיו. אז כל עוד הן לא נוגעות באוכל שלי, אני בסדר בינתיים 😉

  2. גדול ההפוך על הפוך שלך. מזכיר שוב ושב שכדאי שנלמד שגם לנו מגיע ולא רק לרצות ולספק אוכל של אמא

  3. נהנתי לקרוא! אאמץ את הפרשנות הנפלאה שלך לעצמי ל'אוכל של אמא' וגם את המתכון. אולי אוסיף קצת צ'ילי ואז בכלל לא יתקרבו

  4. הי מיה,
    אהבתי את הכפילות במונחים "אוכל של אמא".
    הזדהיתי עם הרבה דברים שכתבת, במיוחד כשיש לי צמחונית בת 17.5 בבית.
    ( מה שהיא מוכנה לאכות משתנה כמה פעמים ביום)…
    כשהיא יוצאת לטיול/מסע אני מאוד רוצה להכין אוכל של אמא… טעון, טעון…

    המתכון נראה שוס, ינוסה בקרוב.
    תודה 😊

    1. תודה רבה יפעת! תספרי לי אם הצלחת למצוא את האוכל הזה.. אני, אגב, מידי פעם שואלת את הילדות אם יש להן מנה כזאת… לא תמיד זה עוזר לשאול 🙂

  5. טוב, אז שמתי לב שזה הקטע שעורר הכי הרבה תגובות. אני נקרעתי מצחוק : )
    כל כך שותפה לרצון ליצור אוכל של בית שיעורר את בלוטות הטעם והנוסטלגיה גם ממרחק הזמן והשנים, ומצד שני איך לומר, לא כל כך אוהבת לבשל… והכי אהבתי את המונח "אוכל של אמא" כפשוטו… והחשש הזה שמה שבישלתי בעמל רב ייסתיים לו בארוחה אחת כשבניתי על כך שיספיק לפחות לשתיים : ) תודה ששיתפת!

      1. תודה על המתכון, נראה לי שאצלי זה יהפוך ללהיט, כי האוכל שלי , כילל דייסת סולת מלוחה, שאף אחד חוץ ממני לא נוגע בה.
        וכמו שאת וודאי יודעת , מחכה לספר.

  6. מזכיר לי את הבית שלי, עם אמא טבעונית שעושה רק כוסמת (הרבה קטשופ נשפך עליה). נאלצתי מהר ללמוד לעשות אוכל שאחותי הקטנה ואני נוכל להתמודד איתו

  7. סביב הצו הראשון של הגדול התעורר דיון על ה" אוכל של אמא". כבר הכין רשימה שתלויה על המקרר..סיפור נהדר, תודה מיה 🌷

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

נעים להכיר!

Maya Hirsch | THE STORYTELLHER | מיה הירש

הי, אני מיה, אני בלוגרית, סטוריטלרית, כותבת, עורכת, אמא לשלוש בנות, שורדת ופורחת את משבר גיל ה-40 שלי.

בואי נשמור על קשר!

חיפוש

חיפוש

אל תפספסי את הסיפור הבא! הירשמי לניוזלטר שלי