בהתחלה ילדתי אותך פעמיים. פעם אחת בחדר ניתוח ופעם אחת, חודשיים אחר כך, ביער ירושלמי שקט. ילדתי אותך שוב, שנתיים מאוחר יותר, בלידה של אחותך הקטנה, כשהאהבה שנולדה שם עלתה על גדותיי ונשפכה עד אלייך. בפעם הרביעית ילדתי אותך בגיל שש, כשחברה שלך פגעה בך והשריטות שנחרטו אצלך בלב דיממו דרך הורידים שלי. 

לפני שנולדת, חשבתי שלהיות אמא אומר שהילדה שאלד תהיה שלי. אבל את היית שלך. מהרגע הראשון שהגעת לחיים שלי, הסתכלתי עלייך, והיית נפרדת. לא חלק ממני, לא שלוחה, אלא אישיות חיצונית, שהיא כולה שלך, כולה את. חשבתי שזאת בעיה אצלי. שאני לא אמא טובה. כי לאמא טובה יש ילדים שהם שלה. שהם המשך שלה. ואת היית כל כך של עצמך. אני רק הלכתי לידך. 

אמא טובה

כשנולדת הגשמת לי חלום, אבל לא לימדת אותי להיות אמא. במקום זה, את מלמדת אותי כל הזמן מי את, ואני צריכה להבין בנפרד ממך, מי אני בשבילך, מה את צריכה ממני, ומה אני יודעת או מסוגלת לתת לך.

תראי, זה לא פשוט להיות אמא. מגלים את זה בדרך הקשה. גם את יום אחד תגלי את זה. לא ידעתי שאצטרך ללדת אותך כל כך הרבה פעמים עד שאשתכנע עמוק בפנים שאני באמת אמא שלך. ואני עדיין לא יודעת, מתי זה הזמן הנכון לספר לך על זה. 

עכשיו? בבת מצווה? כשכולם מקבלים אותך לעולם המבוגרים ואת עדיין לגמרי ילדה? 

בת מצווה

תביני, זה לא פשוט להיות אמא, וזה בכלל לא קל להיות אישה. הדרך היחידה להתקדם בעולם הזה היא לקחת כמובן מאליו את מקומך בו, למרות כל מה שיגידו לך. אבל לרגע אל תקחי כמובנת מאליה את ההצלחה שלך. את צריכה לעבוד בשבילה, להיות ראויה לה. אפילו באמהות. 

לא תהיה מעלייך תקרת זכוכית, אם לא תחפשי אותה. ניסיתי לבנות סביבך בועה מגוננת, כזאת שמסתירה את הכיעור שבעולם האמיתי. אולי זאת היתה טעות, ואת היום חשופה ורגישה יותר לפגיעות מבחוץ, אבל היא איפשרה לך לחלום בלי הגבלות ובלי תקרות. 

זה לא פשוט להיות אישה בעולם הזה, ואת רק בת 12. אני כנראה ממהרת. 

בת 12

תהיי בת 12. תחלמי, תפנטזי, תתכנני תוכניות, אבל תדעי גם להתגמש, להתאים את עצמך, להתמודד כשמשהו מונע ממך להגשים את כל מה שחלמת עליו.

ותזכרי, שלפעמים צריך ללדת משהו כמה פעמים עד שאת יכולה להרגיש מבפנים שזה אמיתי. 

אני אוהבת אותך,

אמא.