THE STORYTELLHER | מיה הירש | בלוג | מה הסיפור שלך

מה הסיפור שלך?

אז מה הסיפור שלך?

מה זאת אומרת?

את, מה הסיפור שלך?

אה, אני אפרת, אני בת 41, נשואה, אמ

לא, לא. לא ביקשתי שתתני לי את הפירוט של מרשם האוכלוסין. שאלתי עלייך. מה הסיפור שלך? אמרת אפרת? יופי, זאת התחלה טובה, עכשיו תמשיכי.

אוקי. אני לא בדיוק מבינה מה אתה רוצה שאני אגיד.

אני לא רוצה שתחשבי יותר מידי, פשוט תעצרי שניה, ותספרי לי מה הסיפור שלך. קדימה, זה לא קשה.

אוקי. אז גדלתי ביבנה. חייתי שם עד הצבא. בצבא שירתתי בבסיס חיל הים באשדוד. שם גם הכרתי את יואב. אחרי הצבא נסענו לטיול בארה"ב, ואז…

אפרת, אפרת, חמודה. בואי תעצרי רגע. מה זה דו"ח התעבורה הזה? נולדתי פה, עברתי לפה, המשכתי לשם. זה הסיפור שלך? שינוי של מקומות? יש כאלה שזה הסיפור שלהם, אבל אני לא חושב שאת אחת מהם. 

תשמע, יש משמעות למעברים האלה.

יש משמעות, ברור, אבל כמה היא חשובה לסיפור שלך? כמה היא מעצבת את מי שאת? בואי, אני אנסה לעזור לך, נתחיל מהילדות. בואי נדבר על מה רצית להיות כשהיית ילדה. 

אתה צוחק עלי? מה זה מה רציתי להיות כשהייתי ילדה?

כל ילד חולם על מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול. מה היה החלום שלך? הגשמת את זה? זה מה שאת רוצה להיות גם עכשיו? עזבי, אני אשאל את זה פשוט יותר, אַת מה שאַת רוצה להיות?

זה יותר פשוט? אין לי מושג מה אני! מה, אתה ידעת מה אתה רוצה להיות מהרגע שנולדת?

לא מהרגע שנולדתי, אבל מגיל 11 בערך, ידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות עם עצמי ועבדתי בשביל זה.

יופי, אז אני לא. ממש לא.

אז זה הסיפור שלך? החיפוש?

החיפוש

חס וחלילה! החיפוש? אין סיכוי! אני לא רוצה שזה יהיה הסיפור שלי. אני רוצה תשובות, וסוף לסיפור. זה מה שאני רוצה, סוף. זה לא שאני נהנית כרגע, כן? אתה חושב שהייתי כאן אם הייתי רוצה להמשיך לחפש? זה לא כיף החיפוש הזה. לא, אין מצב שזה הסיפור שלי. אתה חושב שזה הסיפור שלי?

לא אני זה שאמור לענות על השאלה הזאת, אפרת.

בסדר, בסדר, אני אמורה לענות, סבבה, הבנתי את הקטע. אבל אתה הרי יודע, לא? יש לך ניסיון בזה. נכון?

במה יש לי ניסיון? אין לי ניסיון בסיפור החיים שלך, אפרת. זה רק שלך. לא של אף אחד אחר, ובמיוחד לא שלי. 

כן, אבל יש לך ניסיון בלהבין מה הסיפורים של אחרים. עובדה שאתה שואל אותי על הסיפור שלי כל הזמן. זה לא מה שאתה שואל את כולם?

זה כן.

אז כבר שמעת סיפור אחד או שניים או אלף, לא? אתה בטח יודע כבר לזהות מה הסיפור של מי שיושב מולך. בוא נקצר תהליכים ופשוט תגיד לי מה הסיפור שלי.

אפרת.

כן?

אני חושב שקצת איבדנו כיוון. 

לא, לא, זה דווקא נראה לי כיוון טוב מאוד. דרך קצרה ויעילה. מה בדרך כלל אנשים עונים לך כשאתה שואל אותם את השאלה הזאת?

את יודעת שאני לא יכול לענות לך על זה.

מה? חשאיות וככה? בסדר, אל תגיד שמות. רק תן לי קווים כלליים, שאדע לאיזו תשובה את חותר.

זה לא שיש תשובה אחת נכונה. אני לא ממש מבין מה את מבקשת ממני.

בוא, אני אעשה את זה יותר קל. תן לי כמה דוגמאות מעולות שאתה זוכר שקיבלת לשאלה הזאת.

מה? כאילו תשובות שאישרתי?

כן. או יותר טוב, תשובות שאמרת עליהן, "וואו! הלוואי וזאת היתה התשובה שלי!".

את יודעת, זה מצחיק, דווקא לפני חודש היה כאן בחור שבאמת קצת עורר בי קנאה. 

או, יופי! התחלה מעולה! מה היה הסיפור שלו?

הוא היה צלם עיתונות. מסתובב בכל העולם. אבל הוא לא קרא לעצמו צלם עיתונות.

איך הוא קרא לעצמו?

שׁוֹפָר.

שופר

שׁוֹפָר?

כן, שׁוֹפָר. כששאלתי אותו מה הסיפור שלו, הוא אמר שאין לו סיפור אחד. שהוא שׁוֹפָר של סיפורים של אנשים אחרים. מכל העולם.

או, זה מעניין. ולמה דווקא זאת היתה התשובה הנכונה מבחינתך?

זה לא עניין של תשובה נכונה או לא נכונה, כבר הסברתי לך.

כן, כן, אני יודעת. אז מה בתשובה שלו גרם לך לקוות שזאת היתה התשובה שלך?

אני לא יודע להסביר את זה. זה לא שאני רוצה להיות צלם עיתונות. ממש לא. יש לי בכלל בחילה בטיסות. זה לא בשבילי.

אז מה בכל זאת?

זה יותר איך שהוא אמר את זה אני חושב.

מה בדיוק באיך שהוא אמר את זה? תנסה להסביר לי.

הוא אמר את זה כאילו הסיפור שלו בכלל לא העניין. הסיפורים של האחרים הם אלו שמניעים אותו.

אבל אתה שאלת על הסיפור שלו.

בדיוק.

מעניין.

את חושבת שזה מה שאני מנסה להיות? שופר?

יכול להיות. לא בדיוק. אולי יש לך איזה חלום להיות בעצם משפך?

משפך?

כן, משפך. כזה שמרכז אליו את כל הסיפורים של האחרים.

הממ, משפך. ולמה לא בקבוק? כזה ששומר אצלו את כל הסיפורים?

אני לא חושבת שזה הסיפור שלך. יש אנשים שזה הסיפור שלהם, אבל אני לא חושבת שאתה אחד מהם. אתה באמת זוכר את כל הסיפורים שאנשים מספרים לך פה? אני חושבת שמה שאתה נהנה ממנו זה הליקוט, ואז אתה מעביר את כל המידע שלך הלאה.

לאן?

אני יודעת לאן? לאן שכל המסמכים האלה שיושבים מולך עכשיו עוברים אחר כך.

מעניין.

אז מה אתה אומר?

בקשר למה?

בקשר אלי.

מה בקשר אלייך?

קיבלת את הסיפור שהיית צריך? אתה מאשר לי את הבקשה?

אָה! אֶה, כן, בטח. רגע. הנה זה. זאת תוכנית סטנדרטית, עם הריביות המקובלות במשק, אני לא חושב שתהיה לך בעיה לעמוד בהחזרים. תתחדשי ותהני מהבית החדש.

ממליצה לקרוא גם

THE STORYTELLHER | מיה הירש | סיפורים | משאירה מילים

משאירה מילים

היא סיימה את השיחה ומיהרה לכתוב ביומן: חזרה שבועית, בלי תאריך סיום, יום שלישי בשעה 14:30, "יאיר בשיעור פסנתר. הרב קוק 13/3", יומן משפחתי. בשנה האחרונה היא מקפידה להכניס גם את הפעילויות של הילדים ליומן המשותף שלה ושל יואב. לא כי היא מצפה שהוא ייקח חלק במערך ההיסעים המשפחתי, אלא רק כדי שיידע איפה הם, אם משהו יקרה.

THE STORYTELLHER | מיה הירש | סיפור | שמחה אומרת

שמחה אומרת

הן נפגשות בכל ראשון וחמישי בבוקר. ארבע שכנות, חברות. שותות קפה ביחד בחצר. שמחה אומרת שזאת הדרך הכי טובה לפתוח ולסגור את השבוע.
פעם שמחה היתה מכינה את הקפה לכולן. אמריקנו קר (גם בחורף) לירדנה, נס עם הרבה חלב בספל זכוכית לדליה, ושחור עם הל כמו ששלום אוהב, לעדינה. לעצמה, שמחה מכינה הפוך במכונה שקנה לה הבן ומרגישה באמריקה.

THE STORYTELLHER | מיה הירש | בלוג | סוף העולם

סוף העולם

"אם את לא מאמינה לי, תלכי לראות בעצמך!"
"איך לראות? אם אין שם כלום, מה אני אראה?"
"אל תלכי עד הסוף, כי אם תגיעי לסוף הצוק את תפלי לתוך כדור הארץ, אבל את יכולה לראות את הלאבה שמתפרצת ממנו".
"לאבה? לא אמרת לי כלום על לאבה!"
"טוב, כי רק פעם בשנה רואים אותה"
"מה? היא מתפרצת פעם בשנה?"
"כן"
"כל שנה?"
"כן!"
"איך יכול להיות שהרחוב לא נשרף?"

12 תגובות

  1. ממש אהבתי את הסיפור, ועוד יותר את השאלה, את יודעת שמספרים בשם רבי זושא מהנופולי, שהיה אומר, שהוא מפחד רק משאלה אחת כשתגיע שעתו :
    ישאלו לא האם קיים מצוות, עבר עבירות, אלא אך ורק: "זושא, האם היית אתה"
    ולא פשוט לענות על השאלה הזו.
    מכל מקום, את מספרת נפלא, ועכשיו אני יושבת על הספה ומנסה להבין מה הסיפור שלי🤔

  2. משובחת.
    כתוב יפה, מעורר מחשבה ועם טוויסטים ורבדים. וזה בעיקר לא קל בנושא שנכתב עליו כבר המון. כל הכבוד.
    הבדיחה בסוף חמודה, אבל שוב חוזרת לשרת את העם ולא את הכותבת. כתיבה זה השביל הכותבת או בשביל הקוראות? יותר מעניין לדעתי היה להמשיך ולראות איך השיחה המשיכה. הגעת לאנשהו? הגעת ולא מספרת? קצת קטעת באמצע. יהיה המשך?

    1. אתה קצת סותר את עצמך… מצד אחד אתה אומר שבסוף של הסיפור שלי אני משרתת את העם אבל אז אומר מה היה מעניין יותר את העם לקרוא… יש שיטענו ש"כשקשה להם לגמור הם מושכים את הסופים". אבל לך תדע, אולי החברים פה יחזרו לסיבוב נוסף.

  3. זה טוב מדי פעם לשאול את עצמינו מה הסיפור שלנו :)) מזל טוב סטוריטלרית, שמחה שבחרת לספר סיפורים 🌸

  4. סיפור נהדר!
    שואלת את עצמי כבר הרבה זמן – מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה וזה מתסכל כי אני כבר גדולה…
    אז אשאל אותך- מה הסיפור שעומד מאחורי הסיפורים שלך?
    זו שאלה מעניינת! אך אם יורשה לי לומר – הייתי אומרת שהראש שלך מלא סיפורים ומכל דבר שקורה לך – יש לך מין יכולת מופלאה כזו לקחת אותו מנקודת מבט חדשה, כאילו מעל הדברים…
    נהנית מכל סיפור – תמשיכי לספר אותם!

    1. תודה סיגל!
      הסיפור שלי בקצרה הוא שחיפשתי מאוד מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה, ואחרי תהליך לא פשוט אבל מפתיע, גיליתי שמה שאני רוצה לעשות זה לספר סיפורים :).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

נעים להכיר!

Maya Hirsch | THE STORYTELLHER | מיה הירש

הי, אני מיה, אני בלוגרית, סטוריטלרית, כותבת, עורכת, אמא לשלוש בנות, שורדת ופורחת את משבר גיל ה-40 שלי.

בואי נשמור על קשר!

חיפוש

אל תפספסי את הסיפור הבא! הירשמי לניוזלטר שלי