שלום, בית!
איזור המשחקים לפעוטות בנמל התעופה, בקצה השרוול המרוחק ביותר מאיזור האוכל. יש עוד שני ילדים שמשחקים בצעצועים לידה, מלבד הילדה שלה, אחד מהם לא מוכן לחלוק את הנדנדה שהתישב עליה וההורים שלו בכלל עסוקים בניידים.
אוגוסט 14, 2020 25 תגובות
איזור המשחקים לפעוטות בנמל התעופה, בקצה השרוול המרוחק ביותר מאיזור האוכל. יש עוד שני ילדים שמשחקים בצעצועים לידה, מלבד הילדה שלה, אחד מהם לא מוכן לחלוק את הנדנדה שהתישב עליה וההורים שלו בכלל עסוקים בניידים.
״צוּפִי?״, דפקתי בעדינות על הדלת, ״את רעבה?״. ״לא!". "להכין לך משהו טעים?". "לא! אני לא רוצה לאכול!" היא נהמה מבעד לדלת הסגורה. "טוב, תקראי לי אם תרצי משהו? את לא צריכה לשלוח הודעה, אני שומעת אם את קוראת לי".
״הלו?״ ״מאיה?״ ״כן…״ ״הי! זאת מָיָה! מָיָה הירש. זאת אומרת, מָיָה הירש השניה. לא, כאילו, גם אני מָיָה. גם לי קוראים מָיָה הירש. נעים מאוד!" ״אוקי, זה נשמע קצת מפחיד, אני יודעת. תני לי להתחיל מהתחלה".
הפעם הראשונה ששמעתי שהבת של שרה הנכה מתחתנת היתה במכולת של איציק הקמצן. מרגלית, מכניסה 3/ד' אמרה לו שהיא בטח הסתבכה כי לא ראינו אותה מסתובבת עם אף אחד ופתאום יש חתונה.
בהתחלה ילדתי אותך פעמיים. פעם אחת בחדר ניתוח ופעם אחת, חודשיים אחר כך, ביער ירושלמי שקט. ילדתי אותך שוב, שנתיים מאוחר יותר, בלידה של אחותך הקטנה.
כבר סיפרתי כאן על תחילת המהפך שלי למיזנטרופית גאה. אבל הבטחתי לספר על הרגע שבו לראשונה הרגשתי שאני חייבת לשים את עצמי גם לפני אנשים שקרובים לי באמת, יהיו התוצאות לכך אשר יהיו.
״מאמי, קרה לי משהו ביום העצמאות?״, שאלתי את האיש כשהתעורר מהשנ״צ לפני כמה ימים. ״לך או לנו?״
״לי, לנו, לא משנה. משהו שאני יכולה לספר עליו סיפור״. ״אנחנו התחלנו להיות חברים במוצאי יום העצמאות״ הוא אמר בקול שעדיין מנסה להבין אם זאת היתה שאלה מכשילה.
מה לעשות? הטעם המר חמצמץ מתוק הזה תמיד שורף לי בלשון, וברוב הפעמים בגלל הניסיון הנואש להפוך משהו שאמור להיות חמוץ למתוק, כמות הסוכר שנוספת אליו כבר הופכת למבחילה. גם עכשיו. אל תמכרו לי לימונדה. אל תמצאו את האור במצב החדש. כי אין באמת אור.
"שָׁלְרַם". זאת היתה התשובה המכובסת שקיבלתי ממי שהיה בזמנו החבר שלי, כששאלתי מה אלה הכדורים האפורים הגדולים בסיר שהונח מולי במרכז השולחן לארוחת הערב. את חייבת לנסות את זה, זה מעדן, אני אומר לך", הוא ניסה לשדל אותי.
״תגידי, השיער הלבן זה בגלל ההריון?״. ״מה?״ לא הבנתי את השאלה בכלל. ״לא, אני פשוט מנסה להבין אם את לא צובעת בגלל האדים וההריון״. ידעתי שיש לי איזה שתיים שלוש שערות לבנות על הראש, אבל ממש לא מספיק כדי להתחיל לדאוג שאני נראית זקנה, או מוזנחת.
